חשיבות סיווגם של רכיבי השכר בתלוש השכר
לסיווגם של הרכיבים יש משמעות כספית ניכרת, ברבים מהמקרים. כך למשל, במקרה השכיח ביותר הינו עובד שהמעביד מפריש עבורו כספים לקרן פנסיה וקופת תגמולים. עם פיטורי העובד משוחררים לטובת העובד הכספים שהצטברו לזכותו בקרן הפנסיה ובקופת התגמולים. כך יוצא שהמעביד בפועל, "חסך" מעצמו במהלך כל השנים - וכן בעת שחרור הכספים לטובת העובד, סכומי עתק שכן בגין הרכיב הנ"ל של המשכורת, לא הופרשו עבור העובד כספים כלשהם לקרן פנסיה וקופת תגמולים.
טענת העובד כי יש לראות בתוספת הרכב ששולמה לו מדי חודש, חלק משכרו לצורך חישוב פיצויי פיטורים. משלא הפריש המעביד כספים בגין תוספת הרכב לקרן הפנסיה ולקופת הפיצויים, הוא זכאי להשלמת פיצויי פיטורין בגין רכיב זה שבשכרו.
כך מתעוררות מחלוקות עזות בין המעביד לעובד, שכן משלא הפריש המעביד כספים בגין תוספת הרכב לקרן הפנסיה ולקופת הפיצויים, זכאי העובד להשלמת פיצויי פיטורין בגין רכיב זה שבשכרו.
תוספת רכב
אחד הרכיבים הפופולאריים ביותר בקרב מעבידים ידוע בשם "תוספת רכב" או "אחזקת רכב". בעת פיטורי העובד, מסרבים המעבידים לשלם לו פיצויים בגין רכיב זה, שכן, לטענתם, אין התוספת בגין אחזקת הרכב מהווה חלק מן המשכורת הקובעת לחישוב פיצויי פיטורים.
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלות הבאות האם יש לראות ברכיב "אחזקת הרכב" חלק מן השכר הרגיל, לענין השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
נושא היותו של רכיב אחזקת הרכב בשכרו של העובד רכיב אמיתי של החזר הוצאות או כינוי פיקטיבי לחלק משכרו של אותו עובד (דהיינו שאין המדובר בתוספת אמיתית), נדון רבות בפסיקת בית הדין.
על בית הדין לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו ולפסוק בו בהתאם לאותן הנסיבות. התשובה לשאלה אם ברכיב החזר הוצאות אמיתי מדובר או שמא בשכר תינתן בראש ובראשונה על פי המבחן, האם התשלום מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר מתקיים בו אותו תנאי או גורם.1
כך למשל נקבע, כי במקרה בו עובד לא נדרש לקיים שום תנאי להגדלת מכסת הקילומטרז' ובשיעור הגבוה כפי ששולם לו, כי אם העליה במעמדו היא שהכתיבה את אותה עליה במכסת הקילומטרז' ובלא שום קשר עם צרכי הנסיעה בתפקיד, שנותרו מינימליים, כפי שהיו עוד בשעה שעמדה קצבתו על 600 ק"מ, אזי מדובר בתוספת פיקטיבית. כך נקבע לגבי עובד ששולמו לו תשלומי אחזקת רכב בזמן חופשה, חופשת מחלה או מילואים.
לסיכום, כל אימת שברכיב אחזקת הרכב לא נתקיימה הדרישה בדבר היותו מותנה בתנאי, יש לראותו כרכיב 'שכר' לכל דבר וענין.
אולם, יש לזכור כי מדובר בחלק ממכלול הנתונים והשיקולים. על בית הדין לבחון את מכלול הנתונים והשיקולים, ואם יגיע למסקנה, כי מהות התוספת לא היתה פיקציה, וכי תשלום התוספת מותנה בתנאי, אין בעובדה של תשלום התוספת בזמן חופשה, מילואים או מחלה להתגבר על מהות תשלום (ראה: דב"ע לח/7-2 מגיד - מדינת ישראל, פד"ע ט 387).
כך למשל, במקרה של עובד שגר סמוך מאוד למקום עבודתו ונדרש לנסוע בתוקף תפקידו למקום המרוחק פחות מקילומטר אחד ממקום עבודתו בעוד שתשלום "החזר הוצאות רכב" נשתלם עבור 800 (!) ק"מ לחודש, דהיינו 32 ק"מ ליום, ומכאן שלו בהחזר הוצאות היה מדובר, היה על העובד לנסוע לאותו מקום 16 (!) פעמים ביום; התשלום האמור שולם אף בעבור ימי העדרות (חופשה ומחלה) המשיב קיבל "דמי נסיעות" עבור נסיעות ממענו לעיריה, בנוסף ל"אחזקת הרכב". לכן נקבע שאין מדובר ב"תוספת" או ב"הטבה", אלא בחלק מהמשכורת, שכן לא היה מותנה למעשה בתנאי או בגורם מיוחד.
רק מקום שהחזר הוצאות הרכב הוא החזר ריאלי, לא ל"שכר" ייחשב. אמנם, חזקה היא כי מהות התשלום תואמת את כינויו, אך בחזקה מדובר, הניתנת לסתירה.
ב - על מנת שסכום המשתלם בשכר עבודה יהווה "תוספת" ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצוי פיטורין, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקים התנאי או משתנה המצב - חדל התשלום.
כינוי הרכיב אינו מעיד על מהותו
עניין כינוי של הרכיב נידון רבות בפסיקת בית הדין ונקבע לענין זה מפורשות, כי אפילו כונה הסכום שבו מדובר בשם "תוספת" - אין בכך כדי לקבוע מהותו של התשלום.
כנ"ל לגבי הכינוי "גמול": כאשר תשלום גמול עבור 'ניהול' למשל, אינו קשור בכל תנאי מעבר לחובות הרגילות המוטלות על העובד והוא מקבל את "גמול הניהול" תמורת עבודתו הרגילה, וכאשר לא נדרשה ממנו פעולה מיוחדת כלשהי, בנוסף למלוי חובותיו הרגילות, על מנת שיהא זכאי לגמול הניהול, ומחדל כל שהוא שלא היה בו כדי שלילת הזכות לשכר לא היה פוגע בזכות לגמול הניהול, לפנינו חלק מה'שכר'.
מהאמור עד כאן עולה כי "גמול הניהול" ששולם למנהלת - מהווה חלק משכרה של המנהלת לענין חישוב פיצוי הפיטורים - ועל כן חייבת המשיבה לשלם ייתרת פיצויי-פיטורים בסכום שתבעו.
1 פסק הדין בעניין דב"ע לד/7-3 ביטמן נ' מדינת ישראל פד"ע ה' 421, 472. כן ר': דב"ע נה/3-58 אברהם צבי ואח' נ' רשות הנמלים והרכבות; דב"ע לח/7-2 מגיד נ' מדינת ישראל פד"ע ט' 387; תב"ע (י-ם) נה/3-267 אורי לביא נ' ג'רוסלם פוסט; דב"ע לט/3-56 רשות הנמלים - מיקא ואח', פד"ע י"א 44.
* הכותב הינו עו"ד המתמחה בדיני עבודה, מקרקעין וליווי יזמי נדל"ן, משפט אזרחי/מסחרי, חוזים, שוק ההון, וליטיגאציה מסחרית. ** המידע לעיל הינו כללי בלבד ואינו מהווה בשום מקרה תחליף לייעוץ משפטי.
